היום נבנה משקפיים מיוחדים שמאפשרים לנו לראותו תמונות תלת מימדיות.
המשקף עוזר לנו לפקס כל עין בנפרד על שתי תמונות דומות האחת עם
נטייה ימינה והשניה עם נטייה שמאלה.
בזכות המידע ששתי העיניים שלנו קולטות והעיבוד שהמוח שלנו עושה למידע, אנחנו
מסוגלים לראות תמונה תלת מימדית של העולם סביבנו. כלומר אנחנו מסוגלים
לראות את מימד העומק, כך אנו יכולים לאמוד מרחקים של עצמים שנמצאים
מולנו. עם נעצום עין אחת נראה תמונה דו מימדית של המציאות שלנו, במצב זה
יהיה לנו הרבה יותר קשה לתפוס כדור שנזרק לעברנו או לנהוג ברכב.
במהלך השיעור כל תלמיד יקח דף עם תמונות תלת מימדיות נוספות (להורדה כאן),
וידביק אותו בעזרת דבק סטיק לבריסטול. נגזור את הכרטיסיות ונצפה בהם במשקפיים.
לסיכום
כאשר אנו מרכיבים משקפי תלת־ממד וצופים בתמונה, תפיסת המציאות שלנו משתנה באופן דרמטי.
המשקפיים מפרידות את התמונה לשתי זוויות ראייה – אחת לכל עין, בדיוק כפי שהמוח מקבל בתצפית טבעית.
השוני הקטן בין הזוויות האלה יוצר תחושת עומק, מה שמאפשר לנו לחוות אשליה של תלת־ממד גם על גבי מסך שטוח.
המוח מאחד את שתי התמונות ויוצר מרחב מדומה שבו עצמים נראים קרובים או רחוקים.
תחושת העומק הזו לא קיימת בצפייה רגילה בתמונה דו־ממדית, והיא הופכת את החוויה ליותר מציאותית.
כשאנחנו מתבוננים דרך משקפי תלת־ממד, המוח משלים את החסר ומייצר חוויה חזותית בעלת מימד נוסף.
כך ניתן להבין טוב יותר מבנים מרחביים, מיקומים יחסיים ואפילו פרופורציות של עצמים.
השימוש במשקפי תלת־ממד נפוץ בתחום הקולנוע, ההדמיה הרפואית, ההדרכה הטכנית והחינוך.
גם במוזיאונים או הדמיות ויזואליות, משקפי תלת־ממד עוזרים "להחיות" את המוצגים.
מבחינה פסיכולוגית, תלת־ממד מגביר את תחושת הנוכחות והמעורבות של הצופה. הוא מאפשר לצופה להרגיש שהוא חלק מהתמונה ולא רק מתבונן חיצוני. עם זאת, התפיסה הזאת מבוססת על אשליה – אין באמת עומק, אלא חיקוי של תחושת עומק.
זו דוגמה לכך שתפיסת המציאות שלנו מושפעת באופן עמוק מכלי התצפית בהם אנו משתמשים. הסתכלות דרך משקפי תלת־ממד מדגישה עד כמה עינינו והמוח פועלים יחד להבנת העולם. לבסוף, חוויית התלת־ממד מראה כי המציאות איננה רק מה שנראה – אלא גם כיצד אנו מפרשים אותו.
הארה בפייסבוק
