תופעת "הפרוזדור האינסופי" היא הדגמה חזותית מרתקת שמבוססת על התנהגות האור כשהוא פוגע במראה.
כאשר קרן אור פוגעת במשטח מחזיר – כמו מראה – היא מוחזרת בזווית זהה לזווית הפגיעה שלה.
התנהגות זו מזכירה מאוד כדור שנזרק על קיר – אם נזרוק אותו בזווית מסוימת,הוא יקפוץ חזרה בהתאם לאותה זווית.
כך בדיוק פועל גם האור: פוגע, מוחזר, ונמשך במסלול עקבי. כשאנחנו מציבים שתי מראות זו מול זו,
מתרחשת תופעה של השתקפות מרובה. קרני האור נעות הלוך וחזור בין שתי המראות, וחוזרות שוב ושוב למקור ממנו יצאו.
בעינינו, זה יוצר אשליה של מסדרון ארוך ועמוק – כמו פרוזדור שאין לו סוף. כל החזר אור יוצר דימוי חדש, נוסף על זה שקדם לו.
בגלל שכל אחת מהמראות מחזירה את הדימוי שקיבלה, אנו רואים רצף כמעט אינסופי של השתקפויות.
במרכז התמונה, נוכל לזהות את עצמנו, מוקפים בהשתקפויות חוזרות ונשנות של פנינו.
הדימויים הולכים וקטנים ככל שמתרחקים ממקור ההשתקפות, עד שנראים כמעט כנקודות.
זהו ייצוג חזותי שממחיש את עקרון החזרת האור, זווית הפגיעה, והעומק הוויזואלי שמראות מסוגלות ליצור.
התופעה מתרחשת גם במעליות עם מראות, בחנויות, ובמוזיאוני מדע.
היא לא רק מרשימה מבחינה אסתטית, אלא גם מהווה בסיס ללימוד אופטיקה והתנהגות האור.
שילוב של מראות, זוויות נכונות ותאורה מדויקת יכול ליצור אפקטים עוצרי נשימה.
זוהי הוכחה לכך שפיזיקה יכולה להפוך לאמנות חזותית מרתקת – ממש בעין בלתי מזוינת.