פרוזדור אינסופי — איך האור יוצר עומק בתוך קופסה?
כשמציצים לתוך הפרוזדור האינסופי, רואים שורה של השתקפויות שנמשכת עמוק פנימה. ההשתקפויות הראשונות ברורות, הרחוקות נראות קטנות וחלשות יותר, ולפעמים קשה לראות איפה השורה נגמרת. כשמסתכלים על אותה קופסה מהצד, מגלים שהיא רדודה בהרבה מכפי שנראתה מבפנים.
כדי להבין איך זה קורה, נעקוב אחרי האור. נתחיל בהחזרה אחת ממראה, נראה כיצד היא יוצרת דימוי, ואז נגלה מה קורה כששתי מראות מחזירות אור זו אל זו.
1. איך אנחנו רואים חפצים?
כדי שנראה משהו, אור צריך להגיע ממנו לעיניים שלנו. נורה דולקת פולטת אור. מחק, כדור או דף במחברת מחזירים חלק מהאור שפוגע בהם. כשאור מהחלון פוגע בכדור ומוחזר ממנו לעיניים שלנו, אנחנו רואים את הכדור.
כשמביטים בכדור דרך מראה, האור עובר עוד שלב בדרך. הוא מוחזר מהכדור אל המראה, והמראה מחזירה חלק ממנו לכיוון העיניים שלנו. הכיוון שממנו האור מגיע לעיניים עוזר לנו להבין היכן נמצא מה שאנחנו רואים.
גם דף לבן וגם מראה מחזירים אור. פני הדף מפזרים אור לכיוונים רבים, ולכן אפשר לראות את הדף מזוויות שונות. המשטח החלק של המראה מחזיר את האור בצורה מסודרת: לכל קרן שמגיעה אליו יש כיוון החזרה שקובע חוק ההחזרה. כך נשמר הסידור של קרני האור שמגיעות מחלקים שונים של הכדור, ואפשר לראות במראה דימוי ברור שלו.
2. חוק ההחזרה — איך יודעים לאן האור ימשיך?
כדי לעקוב אחר כיוון התנועה של האור, מציירים אותו כקו עם חץ שנקרא קרן אור. הקרן שמגיעה אל המראה נקראת קרן פוגעת, והקרן שיוצאת ממנה נקראת קרן מוחזרת.
בנקודה שבה הקרן פוגעת במראה, מדמיינים קו שיוצר זווית של 90° עם פני המראה. הקו הזה נקרא ניצב למראה. הוא משמש למדידת שתי הזוויות:
|
הזווית |
בין אילו קווים מודדים אותה? |
|
זווית הפגיעה |
בין הקרן הפוגעת לניצב למראה |
|
זווית ההחזרה |
בין הקרן המוחזרת לניצב למראה |
חוק ההחזרה קובע שזווית הפגיעה שווה לזווית ההחזרה. אם האור מגיע בזווית של 30° ביחס לניצב, הוא מוחזר בזווית של 30° בצד השני של הניצב. אם האור מגיע ישר לאורך הניצב, זווית הפגיעה היא 0° והוא חוזר באותו מסלול בכיוון ההפוך.
החוק הזה פועל בכל פגיעה של האור במראה. בפרוזדור אינסופי אותה קרן יכולה לעבור כמה החזרות, ובכל פעם אפשר להשתמש בחוק כדי לדעת לאן תמשיך.
3. למה הדימוי נראה מאחורי המראה?
דמיינו קובייה שנמצאת 10 ס״מ לפני מראה שטוחה. כשמסתכלים במראה, רואים את דימוי הקובייה כאילו הוא נמצא 10 ס״מ מאחורי המראה.
אפשר לגלות למה בעזרת ציור. בוחרים נקודה אחת בקובייה, למשל את הפינה העליונה, ומציירים שתי קרני אור שיוצאות ממנה, פוגעות במראה ומוחזרות לכיוון העיניים. אם ממשיכים על הנייר את שני קווי הקרניים המוחזרות לאחור בקווים מקווקווים, הם נפגשים מאחורי המראה. משם נדמה שהאור הגיע.
לדימוי הזה קוראים דימוי מדומה. קרני האור מגיעות לעיניים אחרי שהוחזרו מפני המראה. המיקום שמאחוריה הוא המקום שממנו נראה כאילו יצאו. כך מתקבל דימוי של כל נקודה בקובייה, ומכל הנקודות יחד מתקבלת תמונה של הקובייה השלמה.
במראה שטוחה, גודל הדימוי שווה לגודל החפץ, והמרחק שבו הדימוי נראה מאחורי המראה שווה למרחק שבו החפץ נמצא לפניה. שני הכללים האלה יעזרו לנו להבין את הפרוזדור.
4. מה קורה כששתי מראות פונות זו אל זו?
דמיינו נקודת אור בין שתי מראות. חלק מהאור שמגיע אלינו מוחזר פעם אחת. חלק אחר עובר מסלול ארוך יותר בין המראות לפני שהוא מגיע לעיניים. לדוגמה:
|
מסלול |
הדרך שעובר האור עד העין |
|
החזרה אחת |
מנקודת האור למראה האחורית, ומשם לעין |
|
שלוש החזרות |
מנקודת האור למראה האחורית, ממנה לקדמית, שוב לאחורית, ומשם לעין |
|
חמש החזרות |
אותו מסלול, בתוספת עוד מעבר הלוך ושוב בין המראות |
בכל אחד מהמסלולים האלה האור מגיע מאותה נקודת אור, אבל אחרי סדרה שונה של החזרות. כשממשיכים לאחור את הקרניים שמגיעות לעין מכל מסלול, הן נראות כאילו יצאו ממקום אחר. כך נקודת אור אחת יוצרת שורה של דימויים בעומקים שונים.
כששתי המראות מקבילות, כל סבב נוסף הלוך ושוב מוסיף לעומק הנראה של הדימוי מאותה סדרת החזרות פעמיים את המרחק בין המראות. לדוגמה, אם המרחק בין המראות הוא 5 ס״מ, הדימוי שנוצר אחרי שלוש החזרות ייראה עמוק ב־10 ס״מ מהדימוי שנוצר אחרי החזרה אחת. עוד סבב יוסיף 10 ס״מ נוספים. כך אפשר לראות דימויים בעומק גדול בהרבה מעומק הקופסה.
איך האור יוצא מפרוזדור סגור? בגרסה נפוצה של מראת אינסוף, המשטח הקדמי מחזיר חלק מהאור ומעביר חלק ממנו. האור שעובר החוצה מגיע לעיניים ומאפשר לראות את הדימוי. האור שמוחזר פנימה ממשיך אל המראה האחורית ויכול ליצור את הדימוי הבא.
5. למה הדימויים הרחוקים נראים קטנים יותר?
עמדו בקצה אחד של מסדרון והביטו בשני חפצים זהים, אחד קרוב ואחד רחוק. החפץ הרחוק תופס חלק קטן יותר משדה הראייה שלכם, ולכן הוא נראה קטן יותר. לגודל שחפץ תופס בשדה הראייה קוראים גודל זוויתי.
אותו הדבר קורה בפרוזדור האינסופי. גודל הדימוי שמתקבל במראה שטוחה שווה לגודל החפץ. ככל שמיקומו הנראה של הדימוי רחוק יותר, הגודל הזוויתי שלו קטן יותר. לכן שורת הדימויים נראית כאילו היא הולכת ונעשית צרה.
6. למה הדימויים הרחוקים נראים עמומים יותר?
בכל פעם שאור פוגע במראה, רק חלק ממנו מוחזר וממשיך במסלול. חלק מהאור יכול להיבלע במשטח, ובמראה שמעבירה אור חלק ממנו גם יכול לעבור דרכה. לכן, אחרי סדרה ארוכה של החזרות, האור שמגיע לעיניים חלש יותר.
נניח לצורך הדוגמה שמראה מחזירה 80% מהאור שפוגע בה. אם מתחילים עם 100 יחידות אור, אחרי החזרה אחת יישארו 80 יחידות במסלול המוחזר. אחרי החזרה שנייה יישארו 64 יחידות, כי הפעם מחשבים 80% מתוך ה־80 שנשארו. אחרי החזרה שלישית יישארו בערך 51 יחידות. כך האור נחלש בכל החזרה.
במודל של מראות מקבילות אידיאליות אפשר להמשיך לחשב עוד ועוד דימויים. בדגם אמיתי ההשתקפויות נעשות חלשות מכדי להבחין בהן, וחלק מהקרניים מגיעות לקצה המראה או מוחזרות בכיוון שבו הן לא מגיעות לעיניים. זו הסיבה שאפשר לראות רק מספר מוגבל של דימויים בפרוזדור שנראה אינסופי.
7. מה משתנה כשמטים אחת מהמראות?
כשמטים מראה, גם הניצב שלה מסתובב. לפי חוק ההחזרה, כיוון הקרן המוחזרת משתנה. אם כיוון הקרן הפוגעת נשאר קבוע ומסובבים את המראה ב־5° במישור שבו שרטטנו את הקרניים, הקרן המוחזרת מסתובבת ב־10°. אפשר לבדוק זאת על נייר בעזרת סרגל ומד זווית.
בפרוזדור האור יכול לפגוע במראה המוטה שוב ושוב. כיוון ההחזרה החדש משפיע על המשך הדרך של האור בין המראות. לכן שורת הדימויים עשויה לסטות הצידה, להיראות מעוקלת או להתקצר, בהתאם לזווית ולמקום שממנו מסתכלים.
8. איפה פוגשים את זה בעולם האמיתי?
-
מעלית עם מראות זו מול זו יוצרת שורה של דימויים חוזרים. זוזו מעט הצידה ותוכלו לראות כיצד נקודת הצפייה משנה את הדימויים שמגיעים לעיניים.
-
גוף תאורה עם מראת אינסוף משתמש בהחזרות מרובות כדי לגרום לשורת אורות להיראות עמוקה בתוך מסגרת רדודה.
-
קלידוסקופ משתמש במראות שמוצבות בזווית זו לזו. הדימויים החוזרים יוצרים דפוס סביב מרכז, לפי סידור המראות.
9. אתגר חקר — האם אפשר לגרום לפרוזדור לפנות?
ציוד: שתי מראות שאפשר לשנות את הזווית ביניהן, חפץ צבעוני קטן ודף לתיעוד.
-
הציבו את המראות זו מול זו במקביל ושימו את החפץ ביניהן. בחרו נקודה שממנה אתם רואים כמה דימויים וסמנו אותה.
-
שרטטו את שורת הדימויים ורשמו כמה מהם אתם מצליחים לראות.
-
נבאו מה יקרה לשורה אם תטו מעט את אחת המראות. האם היא תסטה, תשנה צורה או תתקצר?
-
הטו מראה אחת ובדקו שוב מאותה נקודת צפייה. שמרו על מיקום החפץ ועל התאורה כדי שתוכלו לבדוק את השפעת הזווית.
-
שרטטו את התוצאה והשוו אותה לתחזית. הוסיפו לציור קרן פוגעת, ניצב למראה וקרן מוחזרת, והשתמשו בהם כדי להסביר מה השתנה במסלול האור.
שאלת סיום: שתי המראות נשארו באותה קופסה, אבל אחרי ההטיה ראיתם פחות דימויים. מה השתנה בדרך שעבר האור עד שהגיע לעיניים שלכם?
למצגת בנושא פרוזדור אין סופי לחצו כאן
לפודקאסט בנושא פרוזדור אין סופי לחצו כאן